אזהרת ספוילרים: כאן לא רק ממליצות — נכנסות עד הסוף לתוך הסיפור.
אני אגיד לכם מה… זה הספר של השנה. ולחלוטין לחלוטין מגיע לו.
אני אומרת לכן, אני לא הלכתי לעבודה, אני הייתי לראות מה איתה, מה בעצם קרה שם? זה פנטזייה זו לא פנטזייה? היא מדמיינת? היא נחטפה? מה קרה שם?
אז ספיילרים לפניכם – בואו נדבר על yesteryear (אשתקד או ימים עברו בעברית, אין תרגום רשמי).
הצגה עצמית קצרצרצרה, אני עינב ואני נסיכה שאוהבת לקרוא. ואם אתם נסיכות או אבירים שאוהבים לקרוא בעצמכם – זה הבית שלכם.
אז על מה הספר? לאחר שהתעוררה בשנת 1850, משפיענית טריידויייף (אישה מסורתית, tredotional wifa) מנסה לברוח מהמציאות החדשה אליה נקלעה ומגלה שאין שום אידיולוגיה בעולם שמחזיקה את המורכבות של החיים.
ממש המעטתי בספויילרים בפרמיס הזה, ממש ממש. יהיה פרמיס מדויק יותר עוד מעט אז ראו הוזהרתם – אני גוללת את כל העלילה:
נטלי היא בחורה מבית ממוצע, כנראה מורמוני אבל בטוח נוצרי מאוד, שמרני מאוד, רפובליקני מאוד בארה"ב. והיא עצמה אפילו יותר קיצונית בתפיסת העולם שלה מהבית שבו היא גדלה. בהתאמה, היא מתחתנת עם כסף ישן – בן של איזה פוליטקאי, מאוד ימני וכמו שהרבה פעמים גברים עשירים נוטים להיות – הוא דביל.
הספר מתפצל לשני צירי זמן; ציר הזמן שהביא אותה לפתוח את עמוד האינסטגרם שלה ולהשתמש בו כדי להפיץ את הבשורה של נשים מסורתיות עד שזה הופך להיות העבודה שלה שמקיימת אותם באופן מלא. הם חיים בחווה אבל הם לא איכרים טובים, היא פשוט לומדת להיות משפיענית טובה ומזה הם מתפרנסים.
בציר השני, שהוא גם הפרמיס של הספר – היא מתעוררת בוקר אחד ב1850 (או משהו כזה, לא בטוחה באיזו שנה), ונאלצת לחיות את החיים כפי שנשים חיו אז באותם ימים שהיא כאילו ערגה להם עד אותו יום, היא לקחה מהם את כל האתסטיקה, את כל תפיסת העולם. אנשי ה"ישן זה יותר טוב"? עכשיו היא נאלצת לחיות ככה. לחבוץ חמאה, לכבס ביד כל היום וכו'…
אתם בטוח מכירים נשים כאלה באינטרנט, אבל נטלי תשים את כולן שם בכיס הקטן. היא משוגעת לגמרי לדבר. היא מכינה לבד סבון ומלמדת את העוקבות שלה, היא כמובן עושה לחם מאפס כפי שאישה מסורתית צריכה לעשות אבל היא בעיקר מאוד מאוד שמרנית. היא מאמינה בזה. בכל אינטרקציה עם אישה "כועסת" – ככה היא מכנה את הנשים הפמיניסטיות שאגב, הן גם כנראה הקוראות של הספר. זו עבודה מעולה של הכותבת בפנייה לקוראת, דרך העוקבות של נטלי שהיא מכנה הנשים הכועסות, היא בעצם חושפת מה נטלי חושבת עלינו. בכל מקרה, בכל אינטרקציה איתן, היא מזכירה לעצמה – אני מאושרת. הן אולי משוחררות, אבל אני מאושרת. – she's liberated but I'm happy.
בציר השני, בו נטלי מנסה לברוח מהמציאות שנוצרה עבורה שהיא לא מזהה, כלומר, היא לא זוכרת איך היא הגיעה לשם ולמה, על אף שכל המשפחה שלה מתנהגת כאילו היא אמורה להיות שם והכול רגיל. הסופרת עושה את זה בצורה מעולה, היא מזהה שאלה הילדים שלה, אבל היא מתארת שהיא לא פגשה אותם בחיים, "אלה הילדים שלי, אלה לא הילדים שלי", "זה בעלי, זה לא בעלי". היא קוראת לו אולד קיילב – קיילב הישן (כי זו תקופה ישנה) או קיילב הזקן שזה רמז מטרים מהמם.
אז הבנו את הפרמיס? גיבורה+חולשה מנסה X ומגלה ש-Y? מנסה X זה רצון, מגלה ש-Y זו חזרה בתשובה.
לאחר שהתעוררה בשנת 1850, משפיענית טרייד וייף דחויה מנסה לברוח מהמציאות אליה נקלעה ומגלה שהיא צריכה פשוט צריכה להיות אדיבה לאנשים.
זאת חזרה בתשובה מטריפה. אגב, זה קורע מצחוק שאני קוראת לזה חזרה בתשובה כי אחת מהתובנות המשמעותיות שלה שם, בעיניי, זה שאין אלוהים.
אז מה התמה? או במילים אחרות: גברת קארו קלייר בורק – מה את באה להגיד?
תראו, הספר הזה הוא נולד עבורנו, עבור קהילת הספיסטיכוסיות/ כי הוא בדיוק על הרצף הזה שבין להיות סופר אקטיביסטית, עם מלא מלא דעות ותפיסת עולם מאוד מגובשת וגם לחיות ב-2026, לקנא בנשים שחיות חיים מאוד שמרניים והבית שלהן כל הזמן נקי והילדות שלהן כל הזמן יפות ובעיקר העולם שלהן מאוד מאוד מובדל.
אז בתוך זה, אני די בטוחה, גם קצת מהנוכחת האינרנטית שלה שהסופרת באה ללעוג לנשים שמרניות וביתר שאת למשפיעניות שמרניות. וזה בסדר גמור, זה מבורך – מותר לסופר שתהיה לו תפיסת עולם. בטח כשבאמצעות העלילה, היא מציגה טיעונים חשובים וטובים ששווה לחשוב עליהם.
עם זאת, אני שייכת לקוראות שלא בטוחות שזה באמת התמה שאנחנו לומדות – כלומר אני לא בטוחה שהקטע זה רק הסיפור של האישה השמרנית שאנחנו צריכות להיזהר לא להיות כמוהה. כי באותה מידה, אפשר די בקלות לפרק גם את התזה הליברלית, בטח כאשר היא באינסטגרם שאין פה מקום למורכבות. ושוב, באמת, אין אידיולוגיה בעולם שמחזיקה את כל הקיום האנושי. אז אני חושבת שהסופרת סתם רצתה לשנוא טרייד ווויפס וזה בסדר, אני כן מזמינה אותנו לחשוב עם עצמנו, האם סופרת שמרנית יכולה לכתוב ספר כזה על משפיעניות ליברליות, פמיניסטיות וזה יצא לא פחות חזק, לא פחות מגוחף אפילו. התשובה היא כן. חד משמעית כן. הרשתות הן מקום מגוחך. אני פשוט עצמי לא אישה מורמונית שגרה ביוטה אז יותר קל לי לרדת על הנטליות של העולם; על הבלרינה פארם ועל נארה סמיט' ועל כל מיני בנות 19 שהחליטו להתחתן ולשרת את בעלן מבלי לדאוג להשכלה שלהן אבל הן יכולות לצחוק עליי שאני בת 30 וקוראת לעצמי ספיסטיכוסית באינטרנט.
ערכים מנוגדים:
ערכים מנוגדים מטריפים יש לנו בספר הזה. אני מזכירה, ערכים מנוגדים הם תמיד שני ערכים לגיטימיים שמתנגשים זה עם בהקשר של הספר.
במקרה הזה יש לנו שלושה צירים כאלה;
1. משפחה מול אידיאלים.
2. כסף מול אג'נדה.
3. נשיות מול כוח.
משפחה מול אידיאלים – זה ברור. היא לוקחת את הילדים שלה ל-1850, מאכילה אותם באופן לא טוב, לא מספק, לא חושפת אותם לעולם. הכול בגלל האידיולוגיה הזו של השמרנות. עכשיו תגידו לי "אבל עינב, היא לא ידעה, היא התעוררה שם."
סבבה – נניח. גם בציר הזמן הקודם, כשהיא רק מקימה את עמוד האינסטגרם שלה, היא מקריבה את הילדים שלה עבור האידיאליים. כי היא חושפת אותם לאינסטגרם הזה, שהורס לה את החיים. לנשים שהיא מכנה "נשים כועסות". כלומר, היא ממש זורקת אותן מול קהל שברמה הוירטואלית הוא מלא נשים עם לפידים וקלשונים.
כסף מול אג'נדה זה גם ברור – היא עושה את מה שהיא עושה בשביל כסף, זה נגלה לנו בערך באמצע הספר. אגב, אני בטוחה שהרבה סוכנים של מפלגות כאלה ואחרותאו תנועות ואחרות עושים את זה בשביל כזה. וזה מה שהטה את הכף אגב. לא האידיאליים, לא הייתה לה שום בעיה להיות אישה קטנה בבית ולא לפתוח את האינטסגרם הזה בחיים, הכסף פשוט נגמר וחמור מכך, נטלי רוצה והקרה. ממי? לא מבעלה. בעלה הוא לוזר, הציטוט הכי מפורסם מהספר זה בבקשה תתן לבעלי זוג ביצים, נמאס לי שהוא משתמש בשלי". בעלה אפס, היא לא מעריכה ולא אוהבת אותו. תכף נדבר על זה. היא ניגשת בשלב יחסית מוקדם של הספר לאבא של בעלה שהוא פוליטיקאי ממולח מאוד, ימני מאוד כזה… מה שנקרא "גבר גבר" והיא אומרת לו "בוא נתערב שאני מצליחה לייצב את הדבר, אני אעשה ממנו (מקיילב) גבר ושהטוב מבינינו ינצח."
היא רוצה שהוא יעריץ אותה, שיגיד "הנה, היא הצליחה. למרות הכול." כי היא לא שייכת לשום מקום. היא מרגישה את אותו דבר עם החברה שלה שהיא פוגשת בסופר. היא אומרת לעצמה "היא משוחררת, אבל אני מאושרת." למה? אף אחד לא התנגד לה, לא במציאות, אולי רק באינסטגרם. אבל בחיים שלה, היא מרגישה שהיא תמיד לעומתית, תמיד היא מתנגדת למישהו.
והאחרון זה נשיות מול כוח. כאן, שווה לדבר קצת על קיילב.
תראו קיילב הוא בחור מתוק. בנסיבות אחרות הוא יכול היה להיות פשוט בחור מתוק וזהו. אבל הוא נולד למשפחה של "מצליחנים", הוא עצמו קצת לוזר כזה. והעולם מציע לו מזור. איך? הוא מציע לו את עולם הקונפירציות, ה"גבריות", הקואוצ'ריות. שיש לי הרבה מה להגיד עליה אבל אני חושבת שזה מנוסח מדהים בספר. יש שם איזה רגע שהוא זורק קונספירציה על זה שכל הניויורקרים טיפשים כי יש שם יותר חולדות מבני אדם וזה פוגע לתושבים שם במוח. אז הם טיפשים.
בהמשך, אחרי שקיילב מתוודה שהוא שכב עם שאנון, מנהלת הסושיאל של נטלי, הוא שואל את נטלי אם היא ידעה שכל התאוריה על החולדות בכלל לא נכונה. בעייפות ובגלגול עיניים היא עונה לו: "כן, קיילב. ידעתי."
וזו כל הדינמיקה במשפט אחד. "כן, ידעתי. כולם סביבך יודעים שאתה אדיוט. אף אחד פשוט לא אומר."
זה טריק פמיניסטי די שחוק שבנים הם פשוט טמבלים. אז אני מודה שאת זה אני לא כל כך מעריכה, עקרונית. מצד שני, מי מאיתנו לא מכירה את הבחור הזה. שברור שקל לכל מנטורים בשקל לתפוס ולגייס לכת שלהם, כי הם פשוט לא אינטיליגנטיים ביחס לסביבה שלהם. אז כל אמירה על גבריות או על מפלגה פוליטית או על חיסונים הופכת להיות תאוריית קונספירציה בשנייה. בעיניי טיפול מצוין בדמות.
אז דיברנו על פרמיס, דיברנו על תמה, דיברנו על הערכים הסותרים. מה יש לנו בציר הסחיפה?
קודם כל אפיון דמויות מבריק. גם נטלי עצמה, גם האמא שהיא הפנים היפות של אמריקה השמרנית, כן? אנחנו על זה. היא הימין השמרני המתון שרוצה בטובת כולם והיא סתם רפובליקנית, במקרה היא רפובליקנית. "פשוט תהיי אדיבה." היא אומרת את זה לנטלי שוב ושוב ושוב. והיא דוחה אותה. היא ממש מתעלמת מזה.
גם אחותה ש"פוזלת" כביכול לעולם הליברלי יותר, היא מתגרשת. אנחנו יודעים שגירושין זה דבר לא כל כך מקובל בעולם הנוצרי. בטח אם היא מורמונית, אני לא יודעת אם היא מורמונית אבל אם כן, שם זה ממש לא מקובל.
כמובן שאנון שהיא במשל המערה מבחינתה, היא שם כדי להראות לילדים של נטלי את הדרך הליברלית, הפמיניסטית, את העולם הגדול. שאחר כך מרי גם תכתוב עליו בספר שלה על הכת זאת שההורים שלה הפעילו וגם קלמנטיין שהיא אחות בכורה כמו שאלוהים התכוון (בחירת מילים מצחיקה). הכול שם מאוד מאוד מאוד מובחן וברור וספציפי וזה המתכון לספר סוחף.
זהו, כאמור – זה הספר של השנה. אם לא קראתם – רוצו לקרוא. באמת זה בשביל הקהילה שלנו הספר הזה – זה גם חכם וגם קולח וגם לא קשה מדי, לא כבד מדי לקריאה. זה ספר שהצליח מאוד מאוד ולא בכדי. מגיע לו. תפרגנו לספרים של נשים וגם תכתבו לי מה הספר הבא שאתם רוצים עליו המלצה.
וכמובן, לעוד המלצות, מחשבות בוקלאב וכו' וכו' וכו'… האתר שלנו מלא באפשרויות גם לקוראים וגם לכותבים. לכל הנסיכות והאבירים בעולם. זה המקום בשבילכם.
אוהבת אתכם, באמת.
תהיו טובים.
כמה פרטים, ונדבר קצת על הספר שלך.