הסיפור הזה של דימויים מסבך ומתסבך הרבה מאוד ספרים וסופרים. מה נכתוב? איך נסביר? איך נעשיר את הספר שלנו בדימויים "מבריקים" שלא יעמיסו על הספר ולא ייבלבלו את הקורא לחלוטין.
והאמת היא, שבמקרים רבים זה בדיוק מה שקורה.
"בלילה חלמתי שהפלגנו יחד על מרחבים של זמן" כתב לי אחד הסופרים שלי כשרצה שהחלומות של הדמות הראשית יהפכו לדימוי למצב הנפשי שלו, לרצונות והשאיפות שלו בנקודת הזמן בה הוא נמצא בסיפור.
ואז שאלתי אותו מה הדימוי הזה אומר? ואם הוא יכול לתאר לי אותו במדויק. מה רואה הדמות בחלום המדובר?הוא שתק. והבין שמשהו קצת השתבש בניסיון שלו להעביר את נבכי הנפש של הקורא.
אז החלטתי לאגד שלושה פרמטרים שאני חושבת שחשובים בבחירת הדימוי המדויק כדי לא להתערער במחשבות שלכם ולא ללכת לאיבוד בתוך ים של דימויים שמונעים מכם לספר את הסיפור.
אני אתחיל מתקציר הפרק הקודם: מהם דימויים לא טובים. בסרטון אהוב ומעניין שהעליתי לאינסטגרם שלי (ואם אתם לא שם וכותבים או קוראים ספרים, אתם מפסידים) דיברתי על שלושה סוגי דימויים שמשומשים קצת יותר מידי בספרים. וחבל.
- דימויים שחוקים – לא רק "אקדח מעשן". היום זה מרגיש שכל הספרים מז'אנר מסוים הם אותו הדבר. כל היועצים העסקיים משווים את העסק שלהם לריצת מרתון, כל אנשי הפיתוח האישי משווים את התהליך שהם מעבירים לרקדנית שלא מממשת את הפוטנציאל שלה. למה?
- דימויים לא ברורים – לא צריך לנסוע רחוק. אף אחד לא מבין שהמסרק שהדמות שלכם השאירה בצד הדלת היא משל לנפש הדוקרנית שלה, אף אחד גם לא מבין שהחולצה הירוקה של הבחור מעידה שהוא בעצם נבל עם כוונות זדוניות.
- דימויים מרחיקי לכת – בואו ננסה להרגיע עם הדרמה. לא צריך ספינות שמיטלטלות בלב ים או שיט על מרחבי הזמן או אהבה ששקולה לאור השמש בשמיים. בטח לא בספרות ישראלית שהיא הרבה יותר מחוברת לקרקע והרבה פחות רומנטית ומשתפכת.
אז אחרי שהבנו איך לא לכתוב דימוי. בואו ננסה להבין מה כדאי לעשות כדי למצוא את הדימוי המדויק.
אני אתחיל מסיפור קצר כי בכל זאת, זה מה שאני עושה כאן.
כשהקמתי את העסק שלי, התחלתי ממצב כלכלי מאוד בעייתי. הייתי פרילנסרית כבר הרבה זמן בכל מיני עבודות קטנות בעיקר בתחום הכתיבה אבל לא רק. כדי לפתוח את העסק לקחתי הלוואה, כמה קורסים אונליין ועשיתי בארטר עם סופר מוכשר שבנה לי את האתר היפה שלי (שהוא נכס).
כשלקחתי את ההלוואה רעדתי מפחד. לא ידעתי אם העסק שלי בכלל ישים, אם אצליח להקים הוצאה לאור. לילות שלמים שפשוט לא ישנתי. פחד כלכלי הוא פחד קיומי, אמיתי וכנה. ושאף יועצת עסקית אינסטגרמית ויפה לא תגיד לכם אחרת.
כדי להרגיע את הפחד, ניסיתי לדמיין שאני יוצאת לטיול. ולא למסע. כלומר, שבעסק הזה אני הולכת לנסות דברים ואז לחזור אחורה, לנסות משהו נוסף, לטעות בדרך. לקצר, להאריך. למצוא מה יהיה לי נעים ולא מה יביא אותי "ליעד" הכי מהר. כדי לעשות את זה, הצבתי לעצמי יעדים ממש ממש ממש קטנים שיעזרו לי להבין אם אני בדרך. החלטתי גם שכל השגה של יעד תגרור חגיגה קטנה.
אז היעד הראשון, כמובן או שלא כמובן, היה הכנסת הלקוח הראשון. "פיג'מה!" קבעתי. "פיג'מה תהיה הפרס על הלקוח הראשון שלי".
בחרתי בפיג'מה כי ראיתי איזו ולוגרית אמריקאית שדיברה על הדרכים שיעזרו לך להרגיש קצת יותר טוב עם עצמך, גם כשהמצב הכלכלי שלך לא מזהיר. זה היה די אינטואיטיבי, לא חשבתי על זה יותר מידי. זה פשוט יצא ואולי זה עוד סממן של דימוי טוב.
ואכן, נכנסה ילדה מהממת, בת 16 שכתבה ספר סיפורת מהמם וסוחף וכשהיא החליטה לתת לי את פרטי האשראי שלה לא הייתה נרגשת ממני.
בתיחילת הדרך, לקוחות היו משלמים לי כנגד עריכת שליש מהספר. אני עורכת שליש, מקבלת תשלום עבור השליש הבא וממשיכה עד לסוף הספר. לכן, החלטתי שאסיים את הספר לפני שאקנה את הפיג'מה.
ואז הגיעה המלחמה. החיים שלי התהפכו, ביליתי חודשיים במלון עם המון אנשים זרים ובוא נגיד שבגדים לא היו הדבר שהיה חסר לי שם. כשעזבנו את המלון, דרור ואני עברנו לגור יחד. ואני סיימתי גם הספר של הלקוחה הראשונה ההיא.
מי שמכיר אותי יודע שאני בחורה מאוד מבולגנת. יש לי הפרעת קשב קשה, אני כמעט ולא רואה בלגן, אני לא אדם ויזואלי בכלל ולעיתים, המשימות שלי נעלמות מבעד לבלגן שעל שולחן העבודה שלי.
אבל עסק, כמו עסק, מביא איתו תהליכים רבים שלא קשורים אליו ישירות ואני החלטתי שגם העסק וגם המעבר לגור עם דרור שהוא הבחור המסודר בתבל, חייבים להביא אותי להשתפר בתחום הזה. אז התחלתי מלעשות סדר בארון שלי, זרקתי את כל הבגדים על המיטה ומיינתי: בגדי ספורט, בגדים ליומיום, בגדים לחופשות וכמובן, פיג'מות.
כמה פיג'מות!
עשרות פיג'מות יפות נחו, כמו חדשות, מחכות לי שאשתמש בהם. חלקן נקנו מכרטיס ה"חבר" שהיה לי כשהייתי קצינה בצבא, את חלקן קיבלתי כמתנות וחלקן נקנו ממיטב כספי ונשכחו בין כל הבלגן שלי.
וכך, נחה דעתי בסוגיית הפיג'מות. אני המשכתי לגדול, להתקדם ולקבל עוד ועוד ספרים להוצאה לאור והמשכתי גם לחגוג הישגים בעסק באופן קצת פחות שטחי וקצת יותר מקדם.
למה אני מספרת לכם את כל זה?
גם כי זה אחלה סיפור, תאמינו בעצמכם ותחגגו הישגים. אבל חשוב יותר, כי הפיג'מה הזו היא הדימוי המושלם. כי היא עונה על שלושת הפרמטרים העיקריים בבחירת דימוי:
- הדימוי חייב לחזור יותר מפעם אחת – דימוי משמעותי וגדול הספר לא מגיע פעם אחת בתחילתו ואז נעלם. הוא חייב לקחת חלק משמעותי בטקסט. ראיתם, גם פה, הבדלתי אותו, הכנסתי אותו לדיאלוג: "פיג'מה!" קבעתי. "פיג'מה תהיה הפרס על הלקוח הראשון שלי".
למה זה חשוב, כי על אף שהפיג'מה היא ממש לא הפואנטה של הסיפור, היא בסך הכול אמצעי להעביר אותו. עבור הדמות (במקרה הזה, אני), זה חשוב מעין כמותו. זה מלווה אותה, זה חשוב לה. חשוב לתת לה מקום. יותר מפעם אחת ובאופן שברור לקורא. - דימוי מתחום העיסוק של הדמות – עולם התוכן של הדמות עשיר וספציפי (נדבר גם על זה בהזדמנות אחרת). לדמות יש תחביבים, חברים, מקומות אליהם היא אוהבת ללכת. חשוב שניתן לזה מקום בבחירת הדימוי ולא נשלח אותנו לדימויים מעולמות רחוקים (אל תאלצו אותי לחזור לדוגמת הספינה המיטלטלת בלב ים).
- סגירת מעגל – הדימוי הוא מדד. הוא עוזר לנו להבין האם הדמות עברה את התהליך שאליו שלח אותה הסופר או לא. הפיג'מה הזו מלמדת אותנו שהתפתחתי, שגדלתי, שהבנתי משהו על עצמי ועל הצרכים שלי וגם שהעסק שלי גדל. לא רק שיכולתי לקנות את הפיג'מה אלא שלא הייתי זקוקה לה בסוף כי ההתפתחות שלי השפיעה גם על זה. וזה, סוגר את המעגל של הדמות ממישהי שחושבת שאין לה את מה שהיא צריכה למישהי שמבינה שמה שהיא זקוקה לו זה תהליך, זה עבודה עצמית ולא אישורים מבחוץ כמו פיג'מה. מעבר לכך, כשאתם סוגרים מעגל, הקורא מרגיש שהוא סיים את התהליך ונחת ביעד. כלומר, הוא מרגיש שזה "גאוני" שמשהו פה נסגר עבורו, שהוא היה בידיים טובות כל הזמן הזה בספר הזה, בטיול הזה. (מזהים את הדימוי).
לסיכום, הדימוי הוא משחק מסוכן, בהחלט. הוא יכול לזרוק אותנו החוצה מהסיפור, הוא עלול לבלבל גם אותנו וגם את הקורא, הוא יכול להציג אותנו כמגוחכים ובעיקר, הוא עלול לחטוא למטרתו ולא לתת לנו את האווירה, את התובנה שרצינו להעניק לקורא.
לעומת זאת, הוא יכול להעשיר, להאיר עיניים ולספר לדמות בדיוק את המסע שלו היא זקוקה וללמד את הדמות שלנו ואת הקורא בדיוק את מה שהוא צריך מהספר שלנו.
כי ספר, כמו עסק, הוא טיול. ובטיול יש נקודות ציון שעליהם אתה סומך שיכווינו אותך, יש משהו מוכר להיאחז בו ויש יעד, יש בית לחזור אליו.
לעוד טיפים לקריאה ולכתיבה אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם או ביוטיוב, לכתוב לי, לשאול אותי או להשאיר פה פרטים לשיחת יעוץ.
אוהבת,
עינב.