סליחה על הדרמה, אני פשוט בן אדם מאוד מרצה וכשלא מרוצים ממני, אני מתבאסת. מאוד.
והשבוע קרה שהלקוחה האהובה עליי קיבלה פידבק על מספר נקודות בספר שלה שערכתי גם לשונית וגם ספרותית. האמת שהפידבקים היו לא מדויקים. אחרי בדיקה די קצרה היה ברור שמדובר בקורא שניסה למכור לה את שירותי העריכה הלשונית שלו. אבל בדיעבד, כשאני עושה כל אחד מהדברים הללו בנפרד אני עושה אותם הרבה הרבה הרבה יותר טוב.
כי אני אדם של תוכן, זה לא סוד. אני מכורה לסיפורים, לבחירת מילים נכונה והעברית, על אף שאני אוהבת אותה ויודעת ללטש טקסט לכדי שפה מדויקת וגבוהה, היא לא בראש מעייני.
אז אנו מכריזים בזאת על הפרדת רשויות כפי שנהוג ומקובל בדמוקרטיה. (זה האתר שלי, אני אגיד מה שאני רוצה).
אם כן, פירוט סמכויות הרשויות השונות אצלנו ב"ספרים ואנשים":
הרשות הספרותית:
ידועה בכינויה גם ב"עריכה ספרותית" או "עריכת תוכן". בתהליך הזה אנחנו מעלים על נס את הסיפור, התמה. אנחנו נתעמק במסע שאנחנו רוצים להעביר את הקורא, במסר שאנחנו רוצים להעביר לו.
ואל תטעו, אנחנו נעסוק הרבה בבחירת מילים בתהליך הזה אבל זה יהיה רק על מנת לתת את הדגש שחשוב לנו על הספר, על הרעיון המרכזי שהוא טומן בתוכו, על הדמויות ועל המהלך שלהם. הרשות ספרותית אחראית גם על כתיבת התקציר לספר, חלקותו לפרקים, פיתוח דמויות וכדומה…
הרשות הלשונית:
עברית. אני לא בטוחה כמה מכם יודעים אבל עברית היא שפה שאוהבת דקויות. ההבדל בין משפט תקין למשפט שגוי יכול להיות כמעט בלתי נראה לעין בלתי מזוינת. כלומר, לאנשים שלא הקדישו את חייהם לשפה העתיקה בעולם. למרות זאת, זה כל כך כל כך חשוב. לא בגלל התיקונים הקטנים והמעצבנים. עריכה לשונית היא כמו מירוק מזלגות, זה לא יגדיל לך את גודל הטיפ אבל כשזה לא נעשה, הלקוח קם והולך. ספר שטעויות העברית בו בולטות הוא ספר שחווית הקריאה בו מופרעת. וחבל. עבדתם כל כך קשה על הספר הזה.
הרשות הבוחנת:
הלא היא תהליך הקריאה (על ידי קוראי בטא) וההגהה.
הגהה תפקידה הוא ליטוש נוסף של הספר מבחינה לשונית. בשלב הזה בדרך כלל אנחנו נאחד את המשלב (רמת השפה) של הספר, נדייק טעויות פיסוק ושגיאות הקלדה, רווח כפול שעוד נשאר, לוכסן במקום נקודה או כל דבר כזה.
למה צריך הגהה אם הספר הרגע עבר עריכה לשונית?
- כי עברית, כאמור, היא שפה שאוהבת דקויות. ובספר שלם קשה מאוד שעורך לשוני ישים לב לכל הדקויות.
- הספר עובר תהליך עימוד אחרי העריכה הלשונית ולכן, הוא חייב מעבר נוסף לוודא שדברים לא התווספו או ירדו, הוקלדו בטעות או נמחקו במהלך תהליך העימוד.
על תהליך העימוד נדבר בפעם אחרת, טוב? אני קצת התעייפתי ונראה לי שגם אתם.
אז מה היה פה עד עכשיו. עד עכשיו עשיתי גם וגם. כי אני מאוהבת בסופרים שלי ורציתי שיהיה להם קל, רציתי לחסוך להם כסף וזמן וחשבתי שאני יכולה לעשות את שני הדברים.
אבל אני לא. כי בין עורכת לשונית לעורכת ספרותית יש ניגוד אינטרסים. כשאת עורכת ספרותית כל מה שאת רואה לנגד עינייך הוא התוכן, הסיפור, התמה והשפה היא רק אמצעי להגיע לשם. וכשאת עורכת לשונית את צריכה להיות הרבה יותר אכזרית ומה שעומד בבסיס העבודה שלך הוא השפה, 'התקינות'.
מה יהיה מעכשיו?
עבורכם שום דבר לא ישתנה. אולי רק התוצר הסופי. כי התחלתי לעבוד עם שתי עורכות לשוניות בחסד שהולכות לעבור על כל ספר שאני מוציאה, ללטש, להשחיז ולערוך אותו עד שיהיה מדויק. אבל זו לא אני יותר. זו דמות חיצונית עם תפקיד אחד ברור שבו היא הכי טובה! לתקן את השפה בספר שלכם.
גם אתם, הסופרים וגם אני והעסק שלי נשלם על זה מחיר, כן? זה יקר יותר, זה לוקח קצת יותר זמן אבל אם הספר שלכם יוצא לעולם ברמה גבוהה הרבה יותר, זה שווה לי את זה.
כי כאמור, אני אדם מרצה ואני לא אוהבת שלא מרוצים ממני. ואני סיימתי לעגל פינות. בספרים של הלקוחות שלי התהליך יהיה הכי מדויק, הכי צמוד והכי מקצועי. יאללה, בואו!
אוהבת,
עינב.